תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבתי תפילה), תשל"ב-1972

תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבתי תפילה), תשל"ב-1972 1
בתוקף סמכותי לפי סעיף 6 לחוק שירותי הכבאות, תשי"ט-1959, ולאחר התייעצות עם שר החקלאות, אני מתקין תקנות אלה:
1. הגדרות
בתקנות אלה -
"בית תפילה" - בית כנסת, מסגד, כנסיה וכל מקום מקורה אחר המשמש דרך קבע לתפילה או לפולחן דתי ואינו בדירת מגורים;
"ציוד כיבוי" - ציוד, מיתקנים וחמרים המשמשים לכיבוי דליקות לפי המפורט בתוספת ולפי תקן ישראלי שאושר על ידי מכון התקנים, ובאין תקן ישראלי - לפי אישור מפקח כבאות ראשי כמשמעותו בסעיף 22 לחוק;
"רשות כבאות" - כמשמעותה בסעיף 1 לחוק ואשר בית התפילה נמצא בתחומה.
2. ציוד חובה
בכל בית תפילה חייבים הבעל או המחזיק לרכוש או להשיג ציוד כיבוי וכן להתקין את ציוד הכיבוי, לפי הוראות רשות הכבאות.
3. הוספת ציוד כיבוי
(א) רשות הכבאות רשאית, לפי שיקול דעתה, וחייבת לפי הוראות המפקח, להורות בכתב לבעל או למחזיק של בית תפילה להוסיף ציוד כיבוי על האמור בתוספת.
(ב) המפקח, בהתייעצות עם המועצה למניעת שריפות, רשאי להורות לרשות כבאות לדרוש להוסיף ציוד כיבוי על האמור בתוספת.
4. החזקת ציוד כיבוי
ציוד כיבוי המותקן לפי תקנות 2 ו-3 יוחזק על ידי הבעל או המחזיק במצב תקין בכל עת.
5. פטור
מילא אחד מהחייבים אחר הוראות תקנות 2 עד 4, פטור האחר מהחובה כאמור.
6. ביטול
תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבית תפילה), תש"ל-1970 - בטלות.
תוספת (תקנות 1 ו-2)
חלק א' התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: